<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך יונתן בן שאול</h1>
<h2>דף פא.</h2>
גרסינן בעירובין פרק חלון א"ר (יוסי) [יונתן] בן שאול א"ר ניטלה הימנה כדי חלתה וכדי דימועה מערבין לו בה. ורמינן והתניא [כדי חלתה] אין מערבין לו בה. לא קשיא הא בחלת בעל הבית [הא בחלת נחתום] דתנן שיעור חלת חלה אחד מכ"ד. העושה עיסה לעצמו ועיסה למשתה בנו [אחד] מכ"ד. ובתוספתא דחלה פ"א [ה"ו] [א"ר יהודה] מפני מה אמרו בעל הבית אחד מכ"ד מפני שעינו יפה, ונחתום אחד ממ"ח מפני שעינו צרה בעיסתו. וחכמים אומרים לא מן השם הוא זה אלא בעל הבית עיסתו מעוטה ואין בה כדי מתנה לכהן ונחתום עיסתו מרובה ויש בה כדי מתנה לכהן. פירש רש"י ניטלה הימנה, מן הככר של עירוב. שחסרה כדי שיעור חלתה וכדי דימועה. כגון תרומה שנתערבה (בחלה) [בחולין וניטלה] הימנה כדי אותו דימוע מערבין לו בה. ומוקמינן דכי נטל כשיעור חלת בעל הבית אין מערבין שהחסרון רב הוא. אבל של נחתום אינו חסר כל כך. ונראה דאף לענין דימוע יש חילוק זה, שאם ניטל וחסר ככר זה עד שיעור כדי דימוע דהיינו עד אחד במאה, בחסרון זה כשר לעירוב. אבל יותר החסרון ניכר.
וקשה לי דלמה הוצרך רבי יונתן בן שאול לשער כלל בחלה כיון שמשער בדימוע, אם מפני שבא ללמדנו שחסרון אחד ממ"ח כשר, מפני מה תולה בדימוע ליאשמועינן בהדיא שיעור מ"ח ושמעינן [ממילא] דיותר מכאן הוי חסרון ופחות מכאן לא הוי חסרון וכשר. ושמעתי דה"ק ניטל הימנה כדי חלתה וכדי דימועה. פירוש שאם חסרה הככר אחד ממ"ח כשיעור חלת נחתום וגם שיעור דימועה דהיינו אחד ממאה אין זה חסרון. מיהו אם חסרה כשיעור חלת בעל הבית בלבד אין מערבין לפי שהחסרון ניכר הוא. והא דקא רמינן והתניא כדי דימוע מערבין כדי חלתה אין מערבין, אלמא בדימוע לחודיה קתני להכשירה. איכא למימר דס"ד דהכי קא פריך והתניא דכל ככר שחסרה שיעור חלה אין מערבין, ומשמע אפילו שיעור חלת נחתום. ומשני לא שיעור חלת בעל הבית לבד אבל שיעור פחות מכאן כשר. ובלבד שלא תהא חסר על כדי שיעור חלת נחתום ודימוע של אחד ומאה. דאי לא לתני בטלה הימנה כדי דימוע מערבין ולא [היה] צריך למיתני תו כשיעור חלה כלל. אלא לאו שמע מינה מדלא פירש באיזה חלה, ש"מ דחלת נחתום וגם דימוע של צ"ט שיערו. כן נראה לי.
